חיפה כימקלים בע"מ נ' ועדת ערר המחוזית מחוז חיפה ואח'

פסק דין

1.בעתירה שבפני מבקשת העותרת להורות על ביטול החלטה של המשיבה מס' 1, ועדת הערר המחוזית, מחוז חיפה (להלן: "ועדת הערר") מיום 1.5.2008, וכן להורות למשיבים 2 עד 4 ליתן לה היתר למצב סופי בהתאם להחלטת ועדת הערר מיום 25.10.2001.

העובדות הרלבנטיות לבקשה:

2.ביום 27.4.86 ניתן לעותרת היתר בניה להקמת מיכל אמוניה באזור נמל חיפה.

3.המיכל הוקם על ידי העותרת בסטיה של 0.2% מההיתר.

4.בשנת 2000 הגישה העותרת בקשה נוספת להיתר בניה.

5.ביום 2.7.2001 אישרה הועדה המקומית לתכנון ולבניה , חיפה (להלן: "הועדה המקומית") את הבקשה בתנאים.

6.יו"ר ועדת המשנה לתכנון ולבניה בעיר חיפה, מר שמואל גלבהרט (להלן: "יו"ר ועדת המשנה") הגיש לועדת הערר ערר על החלטת הועדה המקומית.

7.בהחלטה מיום 25.10.2001 נדחה הערר, כאשר ועדת הערר הוסיפה לתנאים שנקבעו בהחלטת הועדה המקומית תנאי נוסף, ולפיו ינתן אישור פיקוד העורף.

8.בחודש מאי 2006 התקבל אישור פיקוד העורף.

9.בעקבות מלחמת לבנון (שפרצה בחודש יולי 2006) השתנתה המדיניות של הגורמים המוסמכים ביחס למיכל והסיכון הטמון בו לאוכלוסיה הסובבת. כך, הודיע מינהל התעופה כי הוא מתנגד לקיום המיכל, שכן גובהו חורג ממגבלות הבניה המותרות לשדה תעופה בינלאומי המתוכנן בעיר. כן התברר כי אישור פיקוד העורף ניתן על סמך ההנחה כי ניתן יהיה לרדד את כמות האמוניה במיכל בעת חירום , דבר שלא עמד במבחן המציאות.

10.לאחר שהעותרת סברה כי מולאו כל התנאים שנדרשו להוצאת ההיתר, היא הגישה בקשה חוזרת להפקת ההיתר.

11.הועדה המקומית דחתה את בקשת העותרת , לאחר שדנה במסוכנותו של החומר המאוחסן במיכל.

12.העותרת הגישה עתירה כנגד הועדה המקומית בגין אי הנפקת ההיתר (עת"מ 3359/06) ובפסק דין מיום 28.3.07 נקבע כי על העותרת להעלות טענותיה בשלב ראשון בפני ועדת הערר.

13.בהתאם, הגישה העותרת ערר על החלטת הועדה המקומית לועדת הערר.

14.בהחלטה מיום 1.5.08 נדחה הערר. בהחלטת ועדת הערר נקבע כי הסדרת המיכל אמורה להעשות ברמה ארצית, ובלעדי תכנית שכזאת לא ניתן להוציא היתר למצב סופי. כן נקבע כי נוכח העובדה שהתכניות המופקדות לא אושרו במשך זמן רב – הרי שמדובר ב"קונסטרוקציה שאינה יציבה בכדי לאפשר את ההיתר" וכי התוכניות החלות על הקרקע עליה ניצב המיכל, אינן מאפשרות הוצאת היתר למצב הסופי של המיכל. עוד נקבע כי הבקשה אינה תואמת את התכנון המפורט המאושר החל על הקרקע.

15.בעקבות דחיית הערר הגישה העותרת את העתירה שבפני.

טענות הצדדים:

16.בעתירה טענה העותרת כי קביעת ועדת הערר, לפיה יש להסדיר את רישוי המיכל ברמה הארצית הינה קביעה שניתנה תוך חריגה מסמכות, באשר הסמכות הייחודית לקבוע אילו נושאים יכללו במסגרת תכנית מתאר ארצית הינה למועצה הארצית. לטענתה, לאחרונה פורסמה טיוטת תכנית מתאר ארצית, וגם בה לא הוסדר נושא המיכל, ללמדך שלשיטת המועצה הארצית הדבר אינו נדרש. כן טענה כי הבקשה תואמת את התוכניות החלות על הקרקע.

17.בנוסף טענה העותרת טענות רבות באשר לחוסר הסבירות של החלטת ועדת הערר, הטעויות בהן היא לוקה והקשיים שתגרום (במיוחד כאשר מדובר במיכל אמוניה שהינו חיוני למשק הישראלי, אין לו תחליף והשלכות ההחלטה הן כי כל המבנים הקיימים במסוף הכימיקלים בנמל חיפה, יהפכו למבנים שלא ניתן לבצע בקשר איתם כל עבודה הטעונה היתר (לרבות עבודות שיפורים ומיגונים).